הבלוג שלנו

בשנות ה-20 פעלה בירושלים הסתדרות "דבורה" – צעירות לאומיות שחנכו לחינוך צופי ולסיירות. מפגשן עם ז'בוטינסקי הוליד חור מקרי מסיגריה בדגל המשי היקר, ומכתב התנצלות מנהיגותי שהפך את הפצע לסמל של נחישות וניצחון.

עם חזרת ניצולי טרנסניסטריה ב-1944 לרדאוץ, נחפר מן האדמה דגל בית"ר שהוטמן בגירוש, והונף בגאווה בעצרת ניצחון מול דרישת השלטונות להורידו. בשנות ה-50 הועלו הדגל ודגל משי נוסף ארצה, ונמסרו למשמרת עולם בארכיון מכון ז'בוטינסקי.

לקראת חג החרות, מציג מכון ז'בוטינסקי הגדות פסח היסטוריות מארכיונו – בהן הגדת אסירי כלא עכו מ-1939, וקורא לציבור להפקיד מסמכים מורשתיים למשמרת עד. המכון מאחל לכל בית ישראל חג חרות כשר, שמח ובשורות טובות.

דובים גדולים כאלה, כמו דב הבלונדיני הגבוה וכדב גרונר – לא מיערות הקק"ל יצאו, אלא מיערות מחשבת חרות ישראל.