השירה, לפי ז'בוטינסקי, עולה לאין שיעור על הפרוזה: ''אומנות קורא אני רק לאומנות המשורר'', אמר. הוא החל לכתוב שירים כבר בילדותו, כפי שכתב בזיכרונותיו: ''התחלתי לכתוב בעודני בן-עשר. שירים, כמובן''. את שירו הציוני הראשון - ''עיר שלום'', היא ירושלים, כתב בשנת 1898 בהיותו בן 18 בלבד. השיר נכתב ברוסית ובו נשמעת רחל אמנו המקוננת על גורל בניה בגולה וקוראת להם לשוב לארצם המובטחת.
יחס מיוחד גילה ז'בוטינסקי לעברית המדוברת בארץ-ישראל, בה ראה מקור עיקרי לשפת השירה. הוא טען כי בלשונה של השירה חייבים להתגלם הדר, רוממות, ליטוש, עידון, ויופי. לדעתו, החברה היהודית המודרנית הייתה זקוקה לאומנות ולאסתטיקה טהורות.
חלק חשוב בפעילותו הספרותית הוא תרגומי השירה שלו משפות שונות לעברית, דרכם התוודע הקורא העברי למשוררים ולסופרים רבים. הוא תירגם את שיריו של אדגר אלן פו, ''העורב'', שהקסים אותו בסימבוליות המסתורית שלו, ואת ''אנבל-לי''. מן השירה האיטלקית תירגם את ''הקומדיה האלוהית'' לדנטה, בעודו יושב בכלא עכו, ואת שירי גבריאלה ד'אנונציו, המשורר האיטלקי בן המאה ה-19, שנתן ביטוי לאידיאל ההרואי של המשורר כמנהיג.
מפורסמים הם תרגומיו של ז'בוטינסקי ל''פאוסט'' מאת גיתה הגרמני ו''סרנו דה ברז'רק'' של אדמון רוסטן הצרפתי. את ''שיר סתו'' מאת פול ורלן תירגם לעברית ולרוסית. הוא עבד עליו רבות ומעולם לא הרגיש שלם לגמרי עם תרגומו העברי. השיר פורסם לאחר שנמצא בעיזבונו. כמו כן, תירגם גם את שירי המשורר הפרסי עומר כיאם.
בשיריו המתורגמים היה מעין מימד מהפכני, שכן חולל בהם מהפכה בתחום הסגנוני. תכונותיו של ז'בוטינסקי בפעולתו הפוליטית – בהירות, נטייה לקביעת עמדות מנומקות אך חד-משמעיות והליכה במישרין - מתבטאות גם בתרגומי השירה שלו.
ז'בוטינסקי העריץ את שירתו של חיים נחמן ביאליק, הושפע ממנה ותירגם את חלקה לרוסית. לימים כתב לו: ''את המרד העברי שלמדתי משיריך, ניסיתי להגשים''. כך תירגם לרוסית את השיר ''משא נמירוב'' (''בעיר ההרגה''), שכתב ביאליק בהשפעת פוגרום קישינוב. הוא הוסיף לתרגום ''הקדמה'' – שיר בו הטיף להגנה עצמית נגד הפורעים וקרא לעמו להתעוררות: ''עורה, קום, מחנה עמנו'' ו-''התלכדו, אחים, לקרב!''.
תרומה נוספת של ז'בוטינסקי לשירה העברית היא כתיבת המנונים ושירי-זמר ציוניים פוליטיים, שמאופיינים בעומק ובאיכות ונצרבו בתודעה הציבורית. ההמנונים נכתבו בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים והשפיעו על התפתחות הסוגה של ההמנון הציבורי. שירים כמו ''שיר בית''ר'' ו''שמאל הירדן'' נועדו לעורר את ההמונים ובעיקר את הנוער, להכשירם לפעולה ולהתערבות אקטיבית במצב. ''שיר בית''ר'' שנכתב בשנת 1932 כהמנון תנועת בית''ר והאצ''ל, הוא דוגמה לשיר פוליטי מובהק שנכתב כיצירת אומנות בו מתגלמת אמונתו של ז'בוטינסקי, כי הצליל נושא בתוכו משמעות. ''כֻּלָה שלי'' נכתב בשנת 1938 כתגובת מחאה על התאבדותו של הבית''רי פלושניצקי, שהסוכנות היהודית מנעה ממנו רישיון עלייה לארץ-ישראל בשל היותו חבר בית''ר. את ''שיר אסירי עכו'' כתב ז'בוטינסקי במאסרו בכלא עכו בשנת 1920, על מנת לעודד את רוחם של האסירים היהודיים.
בשיריו הפליא ז'בוטינסקי להשתמש בריבוי משמעויות, והוא נהג לעבדם פעם אחר פעם בטרם הוציאם לאור. זיקתו ליצירה ולפעילות ספרותית הייתה עמוקה וטבועה באישיותו. השירה היא רק חוליה אחת בשרשרת הישגיו הספרותיים.
אנו מביאים באתר מבחר משיריו של זאב ז'בוטינסקי, שירי ציון ושירי חול, ומבחר מתרגומי שירתו.
