המוזיאון פתוח לקהל הרחב בימים א'- ה' בין השעות 9:00-16:00

אין מוצרים בעגלה

נאומים

ז'בוטינסקי כנואם

זאב ז'בוטינסקי ראה באומנות המילה ובכוח-ההבעה של האדם את שיאה של התרבות. בלתי אפשרי לאמוד כמה נאומים הוא נשא במשך 37 שנות עבודתו הציונית ובכמה ערים ועיירות ביקר. הוא דיבר עשר שפות ונאום ממוצע שלו נמשך כשעתיים, אך היה ונאם גם חמש שעות רצופות, כשהוא מרתק את הקהל בכוח היפנוטי ממש. את כשרון הדיבור שלו גילה לראשונה בעת שהותו באיטליה. הוא הושפע מאסכולת הנאום האיטלקית, אשר נהגה לפנות לא רק לשכל ולהיגיון, אלא גם לנפש ולרגש. בשובו לרוסיה יצאו לו מוניטין של נואם מחונן ודרמטי. את נאומו הציוני הראשון נשא בהיותו בן 17 באסיפה של סטודנטים רוסים בברן שבשוויץ. הוא קרא בו לעלייה המונית לארץ ישראל ועורר התרגשות עצומה בקרב שומעיו. יש הטוענים כי לשיא כוחו הרטורי הגיע בין השנים 1910 - 1912 במלחמתו למען השפה העברית, בנאום שלמד בעל פה ובזיכרונותיו כינהו ''היחידי שבו אתפאר עד סוף ימי''. ז'בוטינסקי היה ''המסמר'' של הקונגרסים הציוניים, בלעדיו היה הקונגרס משעמם, כך אמרו רבים — תומכיו ויריביו. הופעותיו היו השיא של מהלך הדיונים. נאומיו היו מלאי תוכן וגדושים ברעיונות ובהברקות. ההמונים היו מגיעים לשמוע אותם כמו להצגת תיאטרון והיו שראו בהם ''חוויה ציונית אומנותית''. הרבה מקסם נאומיו היה טמון בפשטותם, ז'בוטינסקי סבר שהמטרה הנעלה של הנאום היא להבהיר את טיעוניו וכי על הנואם להיות מובן וברור. הוא לא זלזל בקהל שומעיו, וסמך על האינטליגנציה שלהם. האמין כי התבונה תנצח, כל עוד מוצגת האמת בצורה פשוטה והוגנת. הוא צפה את התרחשות הדברים למרחוק ולפעמים הדהים את שומעיו בתחזיותיו. לנאומיו היה מבנה הגיוני בנוי בזהירות ובקפדנות, לפעמים דמו להרצאות. הוא התרכז לחלוטין בנושא עליו דיבר ובזכות זכרונו הפנומנאלי נהג לשלב מידע מידיעותיו הרבות בתחומים שונים ומגוונים. כנואם העלה רעיונות נועזים ומקוריים והשתמש בהומור. לפי יוסף שכטמן, הביוגרף הראשון שלו, לפעמים נדמה ''כי הוא פשוט חושב מחשבות בקול, בוחן את הבעד והנגד, ומביע רעיונות שצצו זה עתה בדעתו''. שינוי חל ברטוריקה של ז'בוטינסקי כאשר הבין כי קהל שומעיו ממלא את האולמות ומוחא כפיים, אך בסופו של יום האולם מתרוקן, התשואות דועכות והרושם פג. הוא אמר שמטרתו להשפיע ולא לשעשע, הפך למאופק יותר וריסן את התפרצויותיו ואת המחוות שלו. ז'בוטינסקי היה אמן המילה על כל צורותיה — המילה הכתובה כמו זו המדוברת.

לתנאי שימוש

לחיפוש  במאגר המלא של איגרות ז'בוטינסקי לחץ כאן

ז'בוטינסקי כנואם

במכון ז'בוטינסקי מקובצות כ-7,000 איגרות של ז'בוטינסקי, רובם בכתב ידו. ואולם על פי הערכה מבוססת למדי זהו כשליש ממספר האיגרות שז'בוטינסקי כתב בשישים שנות חייו.

 

יוסף שכטמן, הביוגרף הראשון של ז'בוטינסקי שעבד במחיצתו שנים רבות כתב בביוגרפיה של ז'בוטינסקי שחוברה בשנות ה50 של המאה ה20, כי 'האוסף של ששת אלפים המכתבים של ז'בוטינסקי השמור במכון ז'בוטינסקי הוא ללא ספק מעט מזער ממכתביו' (יוסף ב' שכטמן, זאב ז'בוטינסקי, פרשת חייו, ספר שני: 1923- 1935, 1959, עמ' 299).  מאז נתגלו איגרות נוספות של ז'בוטינסקי בארכיונים שונים, לרבות בארכיונים ברוסיה, והיום מונה האוסף כ7,000 איגרות.

 

אלפים ממכתביו אבדו או הושמדו יחד עם מקבליהם בשואה וכדו'. מעולם לא היה ז'בוטינסקי מקום מגורים קבוע, שניתן לשמור בו כיאות את ההתכתבות הענפה שניהל. חלק ניכר מאיגרותיו ומאות ממכתביו של רעייתו יוענה נשרפו מהפצצה גרמנית בלונדון ב1940 בעת שהבית בו התגוררה משפחת ז'בוטינסקי נפגע פגיעה ישירה.  איגרותיו של ז'בוטינסקי נכתבו בשבע שפות - עברית, רוסית, אנגלית איטלקית, גרמנית, יידיש וצרפתית, לרבות מטבעות לשון לטיניות, לעתים גם ביוונית. ז'בוטינסקי נהג לשבץ באיגרותיו בשפה אחת מטבעות לשון, קטעי משפטים או משפטים שלמים ולעתים אף קטעים שלמים בשפות אחרות – לעתים קרובות נתקלים באיגרותיו בקלידוסקופ של שפות.  ואם בשפות עסקינן יש לציין שז'בוטינסקי שלט בשפות שליטה מוחלטת ובכל השפות השתמש בלשון אידיומטית. לעתים הוא טבע מונחים מצירוף של מונחים משתי שפות.

 

מן האיגרות משתקף לא רק קָלידוסקופ של שפות, אלא גם של נושאים רבים ומגוונים אשר שופכים אור על תפיסת עולמו של ז'בוטינסקי, על אישיותו רבת האנפין, כציוני, כמדינאי, כסופר, כמשורר, כפובליציסט, כבלשן, כמחנך, כאיש משפחה, כרֵעַ וכו' וכו'. האיגרות משמשות מקור לא אכזב לפרקים מרכזיים בתולדות העם היהודי, בתולדות הציונות והיישוב היהודי בארץ ישראל, בתולדות הדיפלומטיה העולמית והציונית וכמובן כמקור לתולדות התנועה הרביזיוניסטית ובית''ר.

 

להלן יובא מבחר של איגרות לפי נושאים ובסדר כרונולוגי המשקפים את האספקטים השונים באישיותו ובפעלו של ז'בוטינסקי שהצבענו עליהם לעיל. כמובן שמדובר בחתך של האיגרות ועל השאר נאמר בלשון התלמוד: 'ואידָך זיל גמור' (והשאר לך ולמד). לתנאי שימוש

 

לחיפוש במאגר המלא של איגרות ז'בוטינסקי לחץ כאן